<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן רכ"א</h1>
<h2>דף עג:</h2>
שלא לאכול ביום הכפורים כדכתיב (ויקרא כ"ג) והנפש אשר לא תעונה ונכרתה ודרשינן אזהרה מגזירה שוה דעל דבר אשר ענה מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר, אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר, וכמו כן אסרו רבנן רחיצה, וסיכה, ונעילת הסנדל, ותשמיש המטה, אבל אין חיוב כרת ולאו אלא על האוכל ושותה בלבד, וגם צריך להוסיף מן החול על הקודש, ומה שאין אנו מזהירין לנשים (ביצה דף ל') ועמי הארצות שיוסיפו תוספת גדולה מוטב שיהיו בני ישראל שוגגין ואל יהיו מזידין, ואין מוזהרין (יומא דף פ"א) לאו וחיוב כרת אלא על עיצומוא) של יום, ושיעור אכילה (שם ע"ט וכן בתוספת) ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה כשימעך האוכל על הגרעין, ושיעור שתיה כמלא לוגמיו, וחצי שיעור אסור מן התורה, והאוכל פלפלין יבשים (דף פ"א) או זנגבילא יבש פטור, וכל אוכלין הראוין לאכילה (דף ע"ג) אפי' הן של איסור כגון נבלה וכל משקין הראוים לשתיה מצטרפין לשיעור שאמרנו אבל אכילה ושתיה אין מצטרפין, ועוברה ששאלה (דף פ"ב) לאכול לוחשין לה באוזן שי"כ הוא ואם חזרה ושאלה מאכילין אותה ועוברה שהריחה בשר חזיר או בשר קודש תוחבין לה כוש ברוט', אם נתיישבה לבה מוטב ואם לאו מאכילין אות' מן הרוט' עצמו אם נתיישב' לבה מוט' ואם לאו מאכילין אותה מן השומן עצמו פחו' פחו' מכזית עד שתאמר די, ומי שאחזו בולמוס (דף פ"ג) מאכילין אותו הקל שבאיסורין תחלה קודם ואחר כך החמור, אבל אין משהין כלל, וחולה שאמר צריך אני ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולהב) חולה אומר איני צריך ורופא אומר צריך שומעין לרופא, רופא אחד אומר שצריך וב' אומרים שאינו צריך אין דבריו של אחד במקום שנים, וכן מג' ד' וה' הלך אחר הרוב הדעו' (ש"ע אם ב' אומרי' צריך אפי' ק' אומרי' אינו צריך ואפי' החול' אומ' עמה' שאינו צריך מאכילין אותו) והיכא שהדיעו' שוות מאכילין אותו, אין טומנין את החמין בעי"כ שלא התירו להטמין אלא לכבוד שבת אבל לא לכבוד החול, פסק בעל הלכות גדולות כרבי יוחנן (דף פ"ב) בן עשר ובן אחד עשר אין מתענין אלא מחנכין אותו לשעות, כיצד היה רגיל לאכול בשלש מאכילין אותו בארבע, בן שלש עשרה בתינוק בת י"ב בתינוקת משלימין מן התורה, ורבינו אלפאס (יומא דף שי"ו) ורבינו האי ורבינו משה מיימון פסקו כרב נחמן דאמר בן תשע ובן עשר מחנכין לשעות, בן י"א משלימין מדברי סופרים, (ש"ע נער שהוא כחוש ואינו חזק להתענות יש לסמוך אמ"ד שאין צריך להשלים מדרבנן כלל) ואסור (דף ע"ז) לרחוץ אפי' אצבע קטנה אפילו בצונן, ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש, ואמר רבינו יעקב (בתוס' שם דף ע"ו שבבקר יכול אדם לרחוץ כדרכו (ש"ע ורוחץ עד סוף קשרי אצבעותיו) שאין לך מלוכלכות בטיט ובצואה יותר מידים בבקר דאמרינן התם (חולין דף ק"ו) שרוח רעה שורה עליהם, ונקראת בת מלך וסכנה היא ליגע בעינים או בחוטמו או בפיו קודם נטילה, ואסור (יומא דף ע"ח) לישב על גבי טיט המטפיח ביום הכפורים, ומסקינן התם דמיירי בטיט שהוא לח ביותר שיש בו טופח כדי להטפיח (פירוש כדי שיניח ידו עליה ותעלה בו לחלוחית כל כך שאם הדביק אותה לידו אחרת תדבק בה לחלוחית) ולא ימלא (וע"ש טור חלוק בין כלי חרס) אדם כלי מים להצטנן שמא יפלו המים על בשרו ואפילו חסר רבי יהושע בן לוי ערב יה"כ מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים ולמחר מעביר' ע"ג עיניו ואינו חושש ופי' דוקא להעביר' ע"ג עיניו (עיין בהג"ה מיימון פ"ג) אבל אם נצרך לנקביו ורוצה לרחוץ ידיו כמו שהיה רגיל משום הכון לקראת אלקיך ישר' הרשות בידו לרחוץ כדרכו אבל פניו לא משום תענוג ואסור לרחוץ ידיו במפה שרויה במים משום סחיטהג) שומרי (דף ע"ו) פירו' בשדה וההולך להקביל פני רבו עובר במים עד צוארו ואינו חושש ובלבד שלא יוציא ידיו מתחת שולי בגדיו שנראה כהולך כדרכו אבל במוציא ידיו נראה כרוחץ ואסור, והוא הדין לחזור, (פירוש כשהוא חוזר מרבו לביתו) אבל לרחוץ פניו ופיו ושיניו אסור, פניו משום תענוג, פיו ושיניו משום דאפילו חצי שיעור אסור מן התורה, (כלומר אפי' כל שהוא) ושמא יבואו לו מים בגרונו, ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו אבל מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ואסור (דף ע"ח) לנעול סנדלו או מנעל אפילו ברגלו אחת אבל בשל גמי או באנפלי' של בגד מותר (וכן הוא בש"ע) ובתוספתא (פ"ד דיומא דף שכ"ג) אוסר באנפלאו', ומונעין מנעלי' מן התינוקות ושאר דברים אין מונעין מלעשו' לתינוקו' או על ידם או על ידי גוים, ויש מתענין (ר"ה דף כ"א ועיין בסמ"ג על זה) שני ימים, אבל חומרא יתירה היא אחר שאין מקדשים בשום מקום על פי הראיה אין לחושד) נהגו העולם (עיין בתוספו' שבת דף קי"ד) לתקוע תשר"ת בליל מוצאי יום כפוריםה) יש אומרים זכר ליובל, ויש אומרים לפרסם שהוא יום טוב. [סמ"ק סימן רכ"א]. א) מ"מ צריך לפרוש מלאכול משעת שקיעת החמה לכל הפחות משום דמאז מתחיל בין השמשות דר' יהודה ובין השמשות ספק לילה דהוי עיצומו של יום שיש בו כרת ולאו בכלל תוספ' הוא עכ"ל. ב) פי' ר"י בתשובה כשהחולה שואל לאכול ולשתות אומר לו י"כ הוא ואם אמר אעפ"כ תנו לי לאכול מאכילין אותו דכי האי גונא חולה אומר צריך אני קרינא ביה ואעפ"י שאינו אומר בהדיא שצריך משום סכנה. ג) וכן אמר הר' מאיר ז"ל שמותר לאדם לרחוץ עיניו במים ביה"כ ולא פניו מפני שהיא רפואה לעיני' כדאיתא במסכת שבת בפרק שמנה שרצים טפת צונן שחרית וטפת צונן ערבית יפה לעינים מכל קילוריות ורפוא' מותר ביום הכפורים כדאיתא במסכת יומא בפר' יום הכפורים, (ש"ע ונהגו להחמיר). ד) אומר הר' מאיר מי שהתענה פעם אחת שני ימים לשם יום כפורים צריך לעולם להתענות שני ימי כפורים הואיל וקבל עליו יום שני לש' יום כפורי' שהוא איסור כרת כיון שאסרו עליו פעם אחת אסור בו לעולם, (ש"ע ויש לזה התרה). ה) אף על פי שתוקעין קודם הבדלה אין לחוש משום דחכמה היא ואינה מלאכה, בליל מוצאי יום הכפורים שרגילים לומר ה' הוא האלהים ז' פעמים י"א אותם קודם תקיעה, ויש אומרים אותם אחר התקיעה וכן נראה שהרי אומר אותו לסימן סילוק שכינה שמסתלק ועולה עד לרקיע השביעי, וכתיב עלה אלהים בתרועה וגומר, אלמא לאחר תקיעת השופר הוי העלאה והסילוק (ש"ע נוהגין לתקוע רק תקיעה לבד ותוקעים אותה אחר הקדיש אחר נעילה).
